למה לשמור לעצמי את כל היופי הזה?

זו אחת השאלות שהובילו אותי בדרך אל הפודקסט.

אני נחשפת לשיחות כ"כ עמוקות, עם אנשים כ"כ מעניינים שקמצוץ מהן חייב להתפזר אל אויר העולם. 

בייחוד אלו שנושמים את האוויר הדליל בצמרת, ראוי שירוו קצת חמצן מלשמוע סיפורים של אחרים שחווים מציאות דומה לשלהם.

האם העיסוק שלנו מעיד גם על התיקון או השיעור שלנו בעולם?

זו השאלה הראשונה ששאלתי את צורי דבוש.

וכך התגלגלה שיחה על המעבר מאיגרה רמה לבירה עמיקתא,

מחברת היי-טק שעשתה אקזיט לרכישה של חברה יצרנית במצב לא פשוט.

משנים קשות של הפסדים צורבים לתכנית הבראה ממושכת.

דרך שהתחילה מלהבטיח לעובדים חיוך ופגשה בדרך גם הרבה דמעות.

כמה קשה לתחזק חיוך במציאות קשוחה של מפעל בצפון.

על החלפת מנכ"ל בעיצומה של תקופה מאתגרת שהתחילה בקורונה ונמשכת לתוך מלחמה, כולל תהליך איתור מיוחד שמסופר בפרוטרוט.

על עבודה מתוך אגו מאוזן/מוגזם,

ועל משפט מכונן ששמע בילדותו והוביל לאן שהוביל.

לא יודעת אם זו האישיות, הפוזיציה או הגיל הכרונולוגי/מנטלי,

אבל נדיר להקלע לדיבור פומבי מצד אחד וחשוף מצד שני.

שמחה לשתף שיחה פתוחה בגובה העיניים, עם צורי דבוש, יו"ר דירקטוריון ובעל השליטה בחברת קליל חלונות והיו"ר של החברה לתועלת הציבור "אנו עושים שינוי"

מעניין אתכם להעמיק ולקבל תכנים נוספים? הצטרפו לרשימת התפוצה ולא תפספסו את הפרקים הבאים debeer.co.il/ml